החלטה בתיק ת"א 54477-05-11

מבוא

1.      בפניי בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותו של התובע ולמנות לשם כך מומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

2.      על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 27.8.2009. נפגע התובע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים"). התובע פונה מזירת התאונה לבית החולים קפלן, שם אובחנה פריקה בכתף ימין ובוצעה החזרה. מאוחר יותר נותח התובע לשם קיבוע הכתף במקומה.

3.      תאונת הדרכים הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ביום 4.5.2011 העמידה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי את נכותו הצמיתה של התובע על שיעור של 15%, בגין הגבלה בתנועת הכתף, בהתאם לסעיף 41(4)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן "התקנות"). לאחר   הפעלת תקנה 15 הועמדה נכותו של התובע על 19%.

4.      אקדים ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הבקשה.

הבקשה

5.      בבקשתה פירטה הנתבעת כי בפני הוועדה הרפואית במל"ל לא עמד מלוא התיעוד הרפואי הנוגעים לתובע ולא נבחן הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה נושא התביעה.

6.      הנתבעת הפנתה לשורה של מסמכים מהם ניתן ללמוד שלאורך השנים סבל התובע מפריקות כתף. לטענתה, מעיון בתיקו הרפואי של התובע ממקשל"ר עולה כי התובע סבל עובר לתאונה מפריקות חוזרות ונשנות של הכתף, ואף הומלץ לו לעבור ניתוח בגין מצבו זה. 

7.      עוד גרסה הנתבעת כי לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל תיעוד רפואי רלוונטי לרבות מלוא תיקו הרפואי של התובע מצה"ל. 

8.      הנתבעת הוסיפה וטענה שלא הייתה כל התייחסות לממצאים האמורים בפרוטוקול הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, וכי הוועדות לא דנו כלל בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו של התובע לבין עברו הרפואי.

תגובת התובע לבקשה

9.      התובע התנגד לבקשה, והפנה לפסיקה לפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג שיופעל בצמצום, ובמקרים חריגים בלבד.

10.  לטענת התובע, אין בכל ההיסטוריה הרפואית שלו ממצאים אשר היו מביאים לתוצאה שונה של הוועדות הרפואיות במל"ל.

11.  התובע פירט כי בתקופת שירותו הצבאי הייתה לתובע פריקת כתף פעם אחת בלבד, עת נפל מעמדת שמירה. עוד  טען כי בטופס התביעה במל"ל, פירט כי פרק את הכתף בשירות הצבאי וטופל בבית החולים שערי צדק בירושלים. 

12.  התובע הצהיר כי בעת שעמד בפני הוועדות במל"ל, נשאל אודות פריקת הכתף בעבר,  ופירט בפני הוועדה את נסיבות פריקת הכתף שעבר בשירות הצבאי. התובע הצהיר כי למיטב זכרונו נשאל על כך בשתי ועדות נפרדות.

13.  בתצהירו טען כי הוועדות לא ייחסו משקל יתר לפריקת הכתף בצבא, שכן לאחר שחרור עבד כסבל, ולא הייתה לאירוע כל השפעה על תפקודו.

תשובת הנתבעת

14.  הנתבעת חלקה על טענת התובע כי הובא בפני הוועדה מלוא התיעוד וטענה כי אין בעובדה שהתובע ציין בפני הוועדות הרפואיות כי פרק את הכתף במסגרת השירות הצבאי כדי לשנות את המצב העובדתי.

15.  הנתבעת הדגישה כי הוועדות לא ציינו שתיקו הרפואי של התובע עמד בפניהן, ומשכך לא היה הבירור הרפואי מלא וממצה.